מחלות חניכיים בהן ג׳ינג׳יביטיס ונסיגת חניכיים עלולות להשאיר שורש שיניים חשוף, הגורם לריקבון ולרגישות יתר, למיותר לציין כי המראה האסתטי של החניכיים נפגע משמעותית ובנוסף, השיניים נראות ארוכות יותר ומתחילים להיווצר רווחים בין השיניים ותווים לא אסתטיים במיוחד כאשר הדבר מתרחש בשיניים הקדמיות. אחד הפתרונות לעצירת הנסיגה ולשיפור המראה האסתטי הוא השתלת חניכיים שמקנה סמיכות וגובה לחניכיים.

השתלת חניכיים היא תיקון פלסטי מונע בכך שהיא מחזקת את הרקמות שתומכות ומגינות על השיניים. החניכיים מכסות את שורש השן ואת העצם המכתשית שמאחסנת את השיניים בלסת. נסיגת חניכיים מתרחשת בגלל מגוון סיבות כגון צורת העצם המכתשית, מיקום לא טוב של השיניים, צחצוח ברוטלי טראומטי, ברוקסיזם, רפואת שיניים שגויה וכתרים או סתימות שהותאמו באופן לקוי.

ניתוח השתלת חניכיים

הניתוח שמבוצע בהרדמה מקומית במרפאת שיניים, מבוסס על הוצאת ״נתח״ מרקמות החניכיים או מהחך והשתלתו מחדש לכיסוי שורש השן שנשאר ״ערום״ בגלל הנסיגה. את הניתוח מבצעים בשלושה שלבים: הכנת האזור המושתל, הוצאת הרקמות מהאזור התורם ותפירת הרקמות באזור הנסיגה. מאז שנות ה - 50 בהם התחילו לבצע השתלות בחניכיים ועד היום, נוספו טכניקות מתקדמות ששיפרו והשלימו את התהליך.

כדי להבין היטב את תהליך ההשתלה צריך להכיר את מבנה החניכיים שבנויות משתי שכבות של רקמות, האחת היא ה״אפיתל״ בחלק העליון והשנייה היא ה״מקשרת״ בחלק היותר עמוק. החניכיים שנמצאות בבסיס של השן ושאינן מחוברות אליה נראות כמו ״חניכיים חופשיות״. לאחר מכן נמצאות ה״חניכיים המשובצות״ על השורש ועצם המכתש וככל שהגובה שלהן נמוך, הדחיפות של הניתוח גבוה יותר.

הטכניקות הראשונות להשתלות חניכיים התבססו על העברת נתח מהחניכיים והשתלתו בסמוך לאזור הנסיגה. ההעברה הראתה יעילות נמוכה לאורך הזמן וכדי להשיג חניכיים עבות מספיק המנתחים חשבו על אזור תורם אחר, נדיב יותר כמו החך. השתלת חך גרמה לחניכיים המושתלות שלא לסגת.

מנגד, התוצאה האסתטית לא הייתה משביעת רצון בגלל שצבע החך היה שונה מצבע החניכיים ולכן נוצר קונטרסט מסוים שהרתיע מושתלים רבים מה גם שהניתוח הסב כאבים בחך למרות הרכבת לוחיות מגן לריסון הכאב. מכל מקום, שתי השיטות הללו נמצאות בשימוש במקרים מסוימים אך ישנה גם דרך שלישית שנקראת ״השתלת רקמות חיבור״ המשלבת את שתיהן יחד. טכניקה זו מבוססת על ביצוע חתך באפיתל החך במטרה להוציא רק את רקמות החיבור.

הרקמות שהוצאו מונחות באזור הנסיגה ולאחר מכן הן מכוסות עם שכבות מהחניכיים הסמוכות. את האפיתל של החך תופרים גם כן כדי להגן על הפצע. טכניקה זו שנחשבת לפחות אגרסיבית מהטכניקה הקודמת, מסבה פחות כאב, גם באזור התורם וגם באזור המקבל, ובנוסף נשארות פחות צלקות ומה שחשוב הוא שמעניקים מראה זהה לחלוטין לחניכיים החדשות ביחס לחניכיים הסמוכות. בשיטה המשולבת משתמשים בעיקר עבור השיניים הקדמיות אשר נחשפות בחיוך ובדיבור.

לאחר ניתוח השתלת חניכיים

24 עד 48 שעות לאחר השתלת חניכיים מומלץ למתן את הכאב והדלקות באזור אשר קיבל את השתל ע״י הנחת שקיות קרח. הרופא ינפק מרשם למשככי כאבים ויורה על נטילת תרופות אנטי דלקתיות. הדימום אינו שכיח במיוחד ואין לדאוג, אך במידה וכן מופיע דימום אפשר להפעיל לחץ מתון עם רטייה סטרילית כדי לעצור אותו. לאחר מכן ובמשך השבועיים הקרובים יש להימנע מלאכול ומלצחצח שיניים במקום ההשתלה. כדי לא להזיק לשתל שהוא עדיין רך, לא מומלץ לאכול מוצרי מזון חמים במיוחד או קשים, אין לירוק, אסור לשתות עם קשית והעישון מוקצה שכן הוא פוגע בהבראת החניכיים.

יש להסיר תפרים כשבועיים לאחר השתלת חניכיים. התוצאה של ההשתלה במידה והיא התמזגה היטב נראית לעין לאחר מספר שבועות מצומצם. החניכיים ימשיכו להתפתח ולהבריא במהלך ששת החודשים הבאים ועד שנה מההליך. ההצלחה תלויה בעיקר בדרגת הנסיגה, ככל שהנסיגה תהיה עמוקה יותר, יהיה קשה יותר לכסות אותה. למעשה אפשר לכסות באופן מוחלט 50 עד 75% מהנסיגה.

סיכונים אפשריים לאחר השתלת חניכיים

הסיכונים בהשתלות חניכיים אינם שכיחים אך קיימת אפשרות תחת תנאים מסוימים לסיבוכים הבאים: רגישות בשיניים, שינוי במראה של החניכיים כולל קו חניכיים לא סדיר, כשל בהשתלה, דימום, תגובה לחומרי הרדמה (סחרחורות, לחץ דם נמוך קשיי נשימה), זיהום, נפיחות, בחילות והקאות. ישנם גם גורמים אשר עלולים להגביר את הסיכון לסיבוכים כמו עישון או השפעות רפואיות כגון מחלת סכרת.