אם אין דרך להציל שן פגועה הדרך היחידה היא לעוקרה, פעולה זו מכונה באופן כללי עקירת שיניים אולם סוג העקירה משתנה בהתאם למקרה (עקירה רגילה, עקירה כירורגית, עקירת שן כלואה ועקירת שן בינה). במאמר זה נדון בכל ההיבטים של עקירה כירורגית שנחשבת לתהליך שמפחיד (שלא בצדק) הרבה מטופלים.

טכניקות מתקדמות לעקירה ושיטות ההרדמה המקומית המודרניות ביחד עם תכנון נכון של הניתוח מאפשרות לבצע את התהליך במינימום אי נוחות למטופל וללא סיבוכים וסיכונים משמעותיים.

הסיבה הנפוצה ביותר לעקירת שן היא הרס שנגרם כתוצאה מריקבון או בגלל מחלת חניכיים, ישנם גורמים פחות נפוצים לעקירת שיניים כמו שבר מטראומה שעלול להכחיד חלק גדול ממבנה השן או במצב בו המטופל זקוק ליישור שיניים וקיימת צפיפות שיניים בעייתית שאינה מאפשרת הנחת גשר או כאשר ישנן שיניים שטרם בקעו ועלולות לבקוע במקום לא נכון או שאינן בוקעות כלל. גם זיהום כרוני בשן לעיתים מצריך עקירה.

האופן בו נעקרת שן

הצורה בה עוקרים שן משתנה בהתאם למצב השן, לגודלה, לרמת ההרס שלה וכד’. עקירת שן רגילה נעשית על ידי צבת (מלקחיים), שלופת את כתר השן ותוך תנועות שונות שנעשות, השן מתנתקת מהעצם. הצבתות מעוצבות בהתאם לסוגי השיניים השונות על מנת שהכוח יוסת למקום המתאים. כאשר השורשים גדולים ועקומים משתמשים בחותך שיניים מיוחד.

עקירת שורש השן הכרחית כאשר קיים הרס טוטאלי של כתר השן או של הטוחנת, במקרה כזה מבצעים חתך קטן בחניכיים, מסירים מעט עצם כדי להגיע לשארית השורש ועוקרים אותו. בהמשך מבצעים תפר קטן לסגירת החתך. עקירה של שן כלואה דורשת ניתוח כירורגי מורכב יותר והכל בהתאם למקרה.

עקירה כירורגית

במקרים רבים אפשר לבצע עקירה של שיניים או של שאריות שורש השן בצורה שאינה קונבנציונאלית מאחר ואין אפשרות להגיע אל השיניים בשיטות שמיישמים בעקירה רגילה. כל עקירה רגילה עלולה להסתבך ולהפוך לעקירה כירורגית אולם ישנם מצבים המחייבים מראש עקירה כירורגית. עקירה כירורגית כמו כל ניתוח בפה, כוללת את כל המאפיינים של ניתוח כללי, ולפי המקרה ניתן לבצעה עם הרדמה מקומית או כללית (לרוב כאשר המטופל חרד מההליך).

כמעט בכל המקרים יש לבצע הסרה יזומה של קליפת העצם החיצונית של המכתשית ולפעמים גם הפנימית. השלבים של העקירה צריכים להיות כדלקמן: חיתוך ובידוד של הרירית והפשלת החניכיים, הסרת עצם, נקיעה והוצאת השן, גרידה וניקיון האזור, סידור עצם ולבסוף תפירת החניכיים למקומן.

התהליך של הפשלת החניכיים, מיגור העצם ועקירת השן משתנים בהתאם למצב השן שעוקרים, יהיו מקרים בהם הפשלת החניכיים תהיה מינמאלית ומקרים בהם לא יהיה צורך במיגור העצם. כל מקרה מטופל בצורה ייחודית כאשר ממלאים תמיד את השלבים שהוזכרו לעיל.

מתי מבצעים עקירה כירורגית?

חייבים תמיד להיות מוכנים לפני כל עקירה של שן לתקלות שעשויות להתרחש בזמן העקירה, התקלה הנפוצה ביותר היא שבר של כתר השן אשר משאיר את השורש בתוך המכתשית, או שבר של חלק מהשורש או קצה השורש. להלן מספר מקרים בהם נדרשים לעקירה כירורגית:

• שיניים כלואות שמזיזות שיניים סמוכות או שנמצאות מתחת לחניכיים או שנמצאות בין העצמות.
• שיניים אחרי טיפול שורש, בגלל שהן יותר שבירות וללא תחושה.
• שיניים עם הסתעפויות שורש גדולות אשר נוטות להישבר בקלות.
• שיניים עם היפר צמנטוזיס (השורשים גדולים יותר מפתח המכתשית).
• שיניים עם הבדלים גדולים בשורשים.
• שיניים עם ריקבון גדול בתוך החניכיים, ובעיקר ריקבון בצוואר השורש שיודעים שכאשר יפעילו מכשיר לעקירה השן תישבר.
• שיניים עם ספיגת עצם פנימית וחיצונית.
• שיניים עם בעיות מסביב לקצה השורש שאינן יוצאות ממכתשית השן.
• שן אקטופי - (שן שלא במקומה) במצבים שאי אפשר להשתמש במלקחיים.

הפעולות הדרושות לפני עקירה כירורגית

הרופא יבחן את המצב הרפואי של המטופל שעלול לסבול ממחלות הדרושות טיפול מקדים על מנת שניתן יהיה לבצע את הניתוח בבטחה. הערכת מצב הפה תכלול בדיקה של השן עצמה והערכת מצב השיניים הסמוכות. יבוצע צילום רנטגן שיספק מידע מדויק ומפורט על השן, על השורש ועל הרקמות הסובבות אותו. לעיתים קרובות נעזרים גם בצילום פנורמי (בעיקר לשיניים כלואות). צילום הרנטגן מראה את היחס של השן עם המבנים החיוניים שלה.

הבדיקה תקטלג את העקירה שתתבצע לאחד מבין חמישה תהליכים שונים להוצאת השן שהם: ניתוח, ניתוח שורש, ניתוח רקמות רכות, ניתוח עצם חלקי וניתוח עצם מלא. השיניים עלולות להיות כלואות בתוך רקמות רכות או להיות כלואות בתוך העצם באופן חלקי או מלא וכאשר השן כלואה בתוך העצם צריך לחתוך את העצם כדי לחלץ את השן.

עקירת שן כירורגית - שלב אחר שלב

הרדמת האזור תתבצע במספר זריקות עם חומר להרדמה מקומית (לרוב ליגנוקאין עם אנדרנלין), במשך ההזרקה המטופל ירגיש עקצוץ קל במקום חדירת המחט. במקרים של עקירה כירורגית קשה או במקרים של חרדה דנטלית העקירה תתבצע ע״י סדציה בה המטופל נמצא בהכרה, או בהרדמה מלאה. רקמות רכות או עצם יחשפו כדי לספק ראות מתאימה וגישה לשן, רקמות חניכיים או עצם עשויים לכסות את השן ויקשו על הרופא את הגישה.

במקרים כאלו הגישה תושג על ידי הפשלת הרקמות הרכות. יעשה חתך ישירות לעצם. במידה והשן טבועה בתוך העצם, חיתוך עצם יהיה הכרחי כדי לחשוף את השן. חיתוך עצם מבצעים גם כדי להסיר עצם אשר גורמת לחסימה של עקירת השן. החיתוך נעשה עם מקדח דנטלי במהירות גבוהה והסרת העצם תיעשה עם אזמל ופטיש עץ. בזמן החיתוך צריך לצנן את המקום עם מי צינון. ביתור השן ייעשה על ידי אזמל או פרייזר כאשר השימוש בפרייזר עדיף. ביתור השן ישמר את העצם לפני עקירת השן ויפחית את הנזק לרקמות הסמוכות, תפקידו של הפרייזר הוא לסתת את העצם בדיוק רב יותר ולמנוע נזק למבנים חיוניים ולרקמות מסביב.

את השן נוקעים עם מכשיר הרמה ומסירים אותה. מכשיר הרמה כבד כמו מנוף או ידית הרמה תוציא את השן ממקומה ללא ספיחים. לאחר העקירה הרופא יבדוק את קצות העצם. במידה והעצם חדה הוא יחליק אותה עם שופין מיוחד לעצמות. בזמן העקירה ולאחריה, המקום צריך להיות מצונן עם כמות גדולה של תמיסת מלח. לאחר מכן מקרבים את החניכיים שהופשלו על ידי תפרים.

התפרים יכולים להיות משני סוגים, כאלו שנספגים וכאלו שלא. התפרים הנספגים עשויים ממעיים וחומצה פולי גליקולית וקופולימר של חומצה לקטית וגליקולית. התפרים שאינם נספגים עשויים מחומרים כמו משי, ניילון ופוליפרופילן. לאחר התפרים מניחים פד גאזה על המקום ממנו נעקרה השן והמטופל יתבקש לנגוס בעדינות את הגאזה כדי להפעיל לחץ מתון על הפצע למשך 30 דקות או יותר. הדבר נעשה כדי להשיג קריש דם אשר יעצור את הדימום.

לאחר עקירה כירורגית

יש להשאיר את הגאזה באזור העקירה כאשר היא הדוקה למשך 30 עד 45 דקות, הגאזה סופגת דם ולכן מחליפים לחדשה אחת לכמה דקות ובהתאם לצורך. אסור לאכול עד לאחר שמתפוגגת ההשפעה של ההרדמה (כשעתיים לערך). לאחר מכן אפשר לאכול מוצרי מזון רכים וקלים ללעיסה. חל איסור על עישון לפחות למספר ימים כדי שייווצר קריש דם טבעי באזור העקירה. יש לשמור על היגיינת פה מיוחדת עד שהפצע ייסגר לחלוטין, לצחצח בזהירות את השיניים מסביב ולאחר מכן לשטוף עם מי מלח.

המלצות לאחר עקירה כירורגית

צריך לקחת בחשבון שעלולה להופיע דלקת באזור המנותח ועשויים להופיע קשיים מסוימים בחלל הפה וכדאי לעקוב אחר ההמלצות הבאות:

• שינה עם ראש זקוף (כרית גבוהה) ושמירה על מצב חצי ישוב במשך היום.
• ליצר קור מחוץ לפה על ידי שקיות קרח מרוסק או שקיות אפונה או תירס קפוא למשך 10 דקות עם הפסקה של 10 דקות לפרק זמן של 3 עד 4 שעות לאחר הניתוח, כך אפשר להקטין את הדלקת והנפיחות.
• לקחת את התרופות האנטיביוטיות שרשם הרופא נגד זיהום.
• לשוב למרפאה ביום שנקבע להסרת התפרים (אם השתמשו בתפרים לא מסיסים).