זקוקים להשתלת שיניים בחלק האחורי של הלסת העליונה אבל חסרה לכם עצם? עד לפני כמה עשרות שנים הייתם צריכים להתפשר על שיניים תותבות, היום ניתן לבצע השתלה לאחר הרמת סינוס שתפתור את בעיית העצם ותאפשר לעגון באזור שתלים דנטליים בצורה בטוחה. הסינוס הוא חלל הנמצא בעובי הלסת העליונה.

הרמת סינוס הוא ניתוח כירורגי שבו מניחים עצם באזור האחורי של הלסת העליונה ברמה של הטוחנות והטוחנות הקדמיות. ההליך כולל הגעה לסינוס הלסת, ניתוק והרמה של הקרום אשר מרפד אותו, והשתלה של עצם מתחתיו. את השתלים הדנטליים יכולים להניח במשך התהליך (העמסה מיידית) או בנפרד ולאחר החלמה וקליטת העצם שהושתלה.

הרמת סינוס מבוצעת ברוב המקרים תוך כדי הרדמה מקומית ועם שיעור הצלחה השואף ל- 100% בתנאי שהניתוח מבוצע בצורה מקצועית. לשם כך דרושים סורק תלת ממד לאבחון מדויק, כלים מיוחדים באמצעותם ניתן לנתק בזהירות ולמנוע פגיעה בקרום האופף את חלל הסינוס ובפלזמה מועשרת (Platelet rich plasma) הנושאת פרוטאינים מורפו-גנטיים שמעודדים היווצרות של עצם וקרום ספיג בכדי שיכיל את החומר שהושתל.

מהי הרמת סינוס?

הרמת סינוס היא טכניקה כירורגית המאפשרת את הגדלת העצם בקשת השיניים העליונה במטרה ליצור בסיס מספיק של עצם כך שניתן יהיה להניח שתל אשר יתאחה עם העצם במקרים בהם העצם הקיימת אינה מאפשרת זאת. את שתל העצם מוסיפים בין הלסת לסינוס של הלסת העליונה הממוקם בכל צד של האף. כדי לפנות מקום לעצם, יש להזיז את הקרום כלפי מעלה. את התהליך מומלץ לעבור אצל רופא מומחה פה ולסת או מומחה לחניכיים.

המטרה של הרמת הסינוס היא כאמור ליצור את מצע העצם הדרוש כדי לאפשר הנחת שתלים במקומות של חוסר עצם. הסינוס הוא מכלול של אזורים חלולים שנמצאים בלסת העליונה, כאשר הם הגדולים ביותר מבין הסינוסים הפרה-נאזלים (Paranasal sinuses) שהם קבוצה של 4 זוגות חללים המקיפים את חלל האף הממוקמים על פני הטוחנות הקדמיות והאחוריות בלסת העליונה.

כאשר מאבדים שיניים טוחנות וטוחנות קדמיות, הסינוס של הלסת העליונה מתרחב בתהליך שנקרא סחיפת עצם אשר מתרחש כאשר מאבדים שן טוחנת ואין הוא מאפשר הנחת שתלים מפאת מחסור בעצם.

הרמת סינוס - שלב אחר שלב

העצם שמשתמשים בהרמת סינוס יכולה להגיע מהמטופל עצמו, (עצם אוטלוגי) או ממת (השתלה אלוגנית) או ממקור אחר, תוכלו לקרוא על כך בהרחבה במאמר השתלת עצם. במידה ומשתמשים בעצם עצמית, היא נלקחת מחלקים אחרים בפה או בגוף, ובמקרים אחרים העצם נלקחת מאגן הירכיים או מהשוֹקָה (עצם השוק). לפני הרמת הסינוס חשוב לבצע צילומים כדי שהרופא יוכל ללמוד את האנטומיה של הלסת ושל הסינוסים, חובה לעבור טומוגרפיה ממוחשבת מיוחדת (CT), צילום זה מאפשר לרופא למדוד במדויק את הגובה והעובי של העצם הקיימת ולהעריך את מצב הסינוס.

המנתח יחתוך את רקמות החניכיים, הרקמות יופשלו כלפי מעלה ויגלו את העצם. פותחים חלון קטן בצורה אובלית בעצם. קיים קרום אשר מכסה את הסינוס בצד השני של החלון והוא מפריד בין הסינוס ללסת. את הקרום הזה מסיתים בעדינות כלפי מעלה, רחוק מהלסת, כדי לפנות מקום לשתל העצם.

כמות העצם (גרמים בודדים בדרך כלל) שמשתילים, משתנה בין מטופל אחד לשני והיא נמדדת במספר מילימטרים של עצם שמוספת מעל הלסת. כאשר העצם נמצאת במקומה ופעולת ההשתלה הושלמה, תופרים את הרקמות. את השתלים מניחים כארבעה חודשים עד שנה לאחר מכן. זמן ההמתנה תלוי בסוג העצם שהושתלה ובגורמים נוספים.

לאחר הרמת סינוס

ההליך מלווה בכאב ובנפיחות מסוימת, הרופא יטפל בכאב בעזרת משככי כאבים. ישנה גם אפשרות שיופיע דימום בפה ובאף, זה חולף תוך כמה שעות וצריך להתאזר בסבלנות. אין לקנח חזק את האף או להתעטש בחוזקה, פעולות אלו עלולות להזיז את העצם המושתלת ממקומה או לפרום את התפרים.

מומלץ להשתמש בתרסיס מלח השומר שהאף יהיה לח. הרופא לעיתים ימליץ על תרופות למניעת התעטשות. אם את או אתה סובלים מאלרגיה עונתית, מומלץ לעבור הרמת סינוס כאשר האלרגיה אינה פעילה. תרופות אנטיביוטיות ומי שטיפת פה אנטי- בקטריאליים יעזרו למנוע זיהום, חשוב ליטול את האנטיביוטיקה לפי הוראות הרופא ולא להפסיק את השימוש באמצע, גם כאשר הכל נראה תקין.

רוב המטופלים חשים באי נוחות קלה שחולפת מהר וגם ההחלמה היא מהירה. לאחר 7 עד 10 ימים נפגשים שוב עם הרופא, בוחנים את אזור הניתוח ומסירים תפרים. לאחר הרמת סינוס יש לחכות מספר חודשים כאמור כדי שהעצם תתקשה ותתאחה עם הלסת.

סיכונים וסיבוכים לאחר ניתוח הרמת סינוס

הסיכון העיקרי של ניתוח הרמת סינוס הוא שהקרום של הסינוס יקרע, במידה והקרום נקרע במהלך הניתוח, הרופא יתפור את הקרע ויניח עליו רטייה. אם התיקון נכשל, הרופא ישהה את התהליך ויאפשר לקרע להבריא. הרופא יכול לשוב ולבצע את הרמת הסינוס רק כאשר הקרום התאחה, תקופה שאורכת מספר חודשים. קרום שהבריא נוטה להיות עבה יותר וחזק יותר, ומה שמשתמע מכך הוא שהניסיון השני להרמת הסינוס ינחל הצלחה כמעט ודאית, למרות זאת ישנם גורמים אחרים שבהם תלויה ההצלחה.

הזיהום הוא סיכון בכל תהליך כירורגי והוא מופיע רק לעתים רחוקות לאחר הרמת סינוס. יש להודיע לרופא על כאב או דלקת שאמורים להיחלש לאחר כיומיים ויש לבקר את הרופא ללא דיחוי כאשר זרימת הדם לא נפסקת, במקרים של חום גוף מעל 38 מעלות צלזיוס וגם כאשר מרגישים כי העצם זזה ממקומה לאחר קינוח האף או התעטשות.

הסיבוכים בהרמת סינוס הם מינימליים ואינם שכיחים, בזמן הניתוח עלול להיגרם שבר בעצם, פצעים בחלק הרך כמו בחניכיים, פגיעה בעצב, נַפַּחַת (Emphysema) וכד׳. הסיבוכים לאחר הניתוח עשויים לכלול: זיהום באזור, שטפי דם, דלקת בקרום, כיבים, קושי בפתיחת הפה וטריסמוס (עווית בשריר הלעיסה).

מעט היסטוריה לסיכום

הפעם הראשונה בה עשו שימוש בהרמת סינוס הייתה בשנת 1960. מטרת הניתוח הייתה להגדיל את העומק והנפח של רקמות העצם של הלסת העליונה. החלוץ של הטכניקה היה ד״ר פילים בוין שהשתמש בשתל להגדלת נפח העצם ולהפחתה של רכס העצם במטרה להשיג מרחק אופטימלי בין הקשתות (קבוצת שיניים בלסת העליונה או התחתונה). כדי לתקן אי ספיקה של החלל בלסת העליונה, ד״ר פיליפ ביצע תהליך כירורגי מיוחד אשר הרים את הקרום בסינוס והניח ברצפת הסינוס שתל מוח עצם עצמי (אוטגני).

טכניקה זו המוכרת היום כהרמת סינוס והוצגה לראשונה על ידי ד״ר הילט טאטום בשנת 1977 במפגש השנתי של קבוצת המחקר של השתלים בבירמינגהם אלבמה. במפגש זה, ד״ר טאטום תיאר בפרוטרוט איך להשיג הגדלה אנכית של רצפת הסינוס. לאחר מכן בשנות ה- 80, ד״ר פ. בוין ו- ר. גיימס מאוניברסיטת לומה לינדה בקליפורניה, הציגו טכניקה כירורגית ייחודית עם גישה מהדופן האופקית של הסינוס המאפשרת הנחת שתלים מתכתיים באזור זה. בשנת 1986, פרסם ד״ר טאטום שתי טכניקות להגדלה אנכית של חלל הרצפה. הטכניקה של הגישה מהחלק העליון, וגישה מהדופן האופקית של הסינוס עם הנחה בו זמנית של שתלים בצורת שורש שן.

שנים לאחר מכן השתמשו בטכניקות רפואיות שונות כדי להשיג גישה לסינוס, להרים את הקרום ולהניח סוגים שונים של שתלי עצם על מנת שיוכלו להניח עליהם בבטחה שתלים ממתכת למטופלים עם סינוס אוורירית או גבישית. האתגר כיום מבוסס על מציאת עצם איכותית כדי שתצמצם ככל האפשר את זמן ההמתנה להשתלת שתלים דנטליים.