רווח בשיניים הוא מונח הקרוי בשפה המקצועית דיאסטמה ובאנגלית Diastema, מונח הבא לתאר פער בין השיניים הנפוץ בדרך כלל בין שתי השיניים הקדמיות, אך לא רק. רווח בין השיניים יכול להיות גם בין כל השיניים.

הפער בין השיניים נפוץ באוכלוסיות בני גיל שונה, מין שונה ובין אוכלוסייה וגזע שונים. פער זה נפוץ במיוחד אצל ילדים בגיל מוקדם, בגיל שבו מתפתחות השיניים, בדרך כלל לאחר בקיעת השיניים הקבועות הפער נסגר או מצטמצם מאוד, אך לעתים הוא נשאר גם לאחר בקיעת השיניים הקבועות ומלווה את הילד בהמשך חייו (גם בחייו הבוגרים).

האם הרווח השיניים הוא יתרון או חיסרון? תלוי את מי שואלים!

לכל חברה יש תרבות ונורמות שונות. יש שיראו ברווח בין השיניים גורם מושך, סימן ליופי אקזוטי ויש שיראו ברווח שבין השיניים פגם אסתטי. יש ידוענים, דוגמניות ואנשי תקשורת מפורסמים שהפכו את הפגם האסתטי לסימן ההיכר שלהם ולחלק מהאופי שלהם כמו מדונה או ונסה פאראדי ולעומת זאת שדרנים אחרים הודחו מהגשת חדשות או מתוכניות אחרות בטלוויזיה בגלל שלא טיפלו ברווח שבין השיניים כאשר הממונים עליהם ראו בזה פגם שלא עובר מסך.

מהם הגורמים לרווח בין השיניים?

יש מספר סיבות שונות הגורמות לרווח בין השיניים ולפעמים יותר מסיבה אחת אחראית למצב.

חוסר התאמה בין השיניים לגודל הלסת. כאשר השיניים קטנות ביחס לגודל הלסת, נוצרים רווחים בין השיניים.

מחסור בשיניים בקשת הלסת כאשר השיניים הקבועות לא מתפתחות או לאחר עקירת שיניים, מחסור הגורם לפיזור הרווחים בשאר הקשת.

שן קבועה כלואה שלא בקעה.

פרנום הוא הרקמה העוברת מהשפה העליונה אל החניכיים שמעל השיניים הקדמיות. במקרים שבהם יש גדילת יתר של הפרנום, הפרנום מגיע אל השיניים הקדמיות, חוסם את הסגירה הטבעית שבין השיניים ויוצר רווח ביניהן.

פרנום לשוני – יש מקרים שבהם קרום הפרנום מחבר את הלשון לתחתית הפה, מגביל את בצבוץ הלשון אל מעבר לשפתיים ועלול לגרום לרווח בין השיניים הקדמיות בלסת התחתונה.

במקרים של מחלות חניכיים ופגיעה בעצם התומכת בשיניים, השיניים הופכות להיות ניידות, הן נפתחות כלפי חוץ וביניהן נפתחים רווחים.

הרגלים הדוחפים את השיניים ויוצרים רווחים בין השינים כמו דחיפת הלשון בדיבור, במנוחה או בבליעה, שפה שנתפסת תחת השיניים, מציצת אצבע ועוד.

איבוד של שיניים אחוריות הגורם לעומס על השיניים הקדמיות וכתוצאה מכך לדחיפת השיניים כלפי חוץ וליצירת מרווחים בשיניים.

רווח בשיניים – מבט קצר (בערך) על אפשרויות הטיפול

אחת הטכניקות החדשניות והמוצלחות של סגירת רווח בשיניים היא על ידי הרחבת השיניים מצדי הרווח עד לסגירתו באמצעות חומרים קומפוזיטיים או ציפוי חרסינה. היתרון של שיטה זו הוא בפשטות הטיפול, במקרים רבים בטיפול של שעה, אפשר לסגור רווח בשיניים שהעיב על החיוך שנים רבות. בשיטה זו לא פוגעים במבנה השן, אלא רק מוסיפים לשן מילוי או תוספת לצורך שינוי הצורה. השיטה מתאימה במיוחד למקרים שבהם השיניים קטנות והרווחים מפוזרים בין השיניים בצורה סימטרית המתאימה להשלמות.

גם מילוי הקומפוזיט וגם ציפוי החרסינה משמשים לסגירת רווחים, אך החומרים שונים ותהליך העבודה שונה.

• השלמת השיניים עם קומפוזיט אינה מצריכה השחזה של מבנה השן והתערבות של טכנאי מעבדה. בעוד שציפוי החרסינה מיוצר במעבדה והטיפול נמשך לפחות כשתי פגישות, את סגירת הרווחים באמצעות הקומפוזיט מבצע הרופא בטיפול אחד בלבד.

• אורך חיי החרסינה כפול ומשולש מאורך חיי הקומפוזיט, ציפוי חרסינה ישרוד בפה במשך עשר שנים ויותר ואילו ציפוי מקומפוזיט יחזיק מעמד שנים ספורות בלבד. הקומפוזיט מתחבר לחומר השן בתהליך הנקרא בונדינג ועם הזמן נשברות פינות ההשלמה, אולם ניתן לתקן את השברים בקלות. גם החרסינה נחשבת לחומר עדין ושביר, מעטים הם השברים הנוצרים בחרסינה לאחר שהדביקו אותה אל השן.

• בעזרת ציפויי חרסינה אפשר לשנות את הצבע, את הצורה, את האורך ואת המנח של השיניים, לצמצם רווחים ולשנות את המתאר של השיניים ושל החיוך. ציפוי החרסינה הוא בעל תכונות של שקיפות מעבר והחזרת אור, תכונות שאין לחומר הקומפוזיט והתוצאה המתקבלת נראית טבעית הרבה יותר.

• מילוי קומפוזיט משמש בעיקר לשינויים ולסגירת רווחים בין מספר שיניים בודדות, כאשר רוצים לסגור את הרווחים בכל קשת השיניים, ימליץ הרופא על ציפוי החרסינה כאפשרות המועדפת (בדרך כלל באחת משתי השיטות הנפוצות שהן ציפוי למינייט או ציפוי לומינירס).

• צבע החרסינה הוא יציב לאורך שנים ואין שינויי צבע עם הגיל, אין ספיחת צבע ממזון, שתיה, סיגריות ועוד. הקומפוזיט, לעומת זאת משנה את צבעו עם הזמן ודורש תחזוקה וליטוש מעת לעת.

• העלות של סגירת רווחים בין השיניים באמצעות ציפויי החרסינה גבוהה מעלות ההשלמות של השיניים במילוי הקומפוזיט.

שיטה נוספת של סגירת רווחים בשיניים היא באמצעות הרכבת כתרי חרסינה. שיטה זו מתאימה רק כאשר יש צורך לסגור רווחים בין מספר שיניים בודדות.

הדרך השמרנית ביותר לטיפול ברווח בין השיניים היא באמצעות טיפול אורתודנטי. בטיפול אורתודנטי מזיזים את השיניים ומצמידים אותן זו אל זו ובכך סוגרים את הרווח בשיניים.

יש שיטות שונות לטיפול אורתודנטי:

• סמכים, הנקראים גם גשר לשיניים, הם ריבועים קטנים העשויים ממתכת או מחרסינה. סמכים מדביקים על גבי השיניים, ביניהם מעבירים חוט מתכת גמיש המפעיל כוח על השיניים שמזיז אותן אל המקום הרצוי.

• קשתיות שקופות הן פלטות שקופות העוטפות את השיניים ומזיזות אותן אל מקומן האופטימאלי. את הפלטות יש להרכיב על השיניים במשך רוב שעות היממה, אך כשרוצים, אפשר להוריד אותן.

• הדבקת סמכים פנימיים, לינגואליים, היא שיטה שבה מדביקים סמכים אל דפנות השן הפנימיות ובאמצעות חוט מתכת שעובר ביניהם מפעילים לחץ על השיניים ומזיזים אותן באיטיות למקומן הטבעי. שיטה זו מתאימה למטופלים מבוגרים או לכל מטופל המעוניין לעבור יישור שיניים בלי שהאנשים מסביבו יבחינו בטיפול.

• פלטות נשלפות - יישור שיניים המיועד בעיקר לפתרון של בעיות קלות המתאים בעיקר לילדים צעירים.

• סמכים המותאמים אישית (אינסיגניה, Insignia) - זהו טיפול אורתודנטי מתקדם המאפשר לייצר סמכים וחוטי מתכת המותאמים באופן אישי לשיני המטופל.

תהליך סגירת רווחים באמצעות טיפול אורתודנטי הוא תהליך ארוך יותר מאפשרויות אחרות, אך יש לו יתרונות רבים. הוא אינו פוגע בשן, אינו דורש השחזת שיניים והסרת שכבה מהשיניים הטבעיות והוא אינו מסב לשיניים כל נזק העלול להיווצר בטווח הארוך. זהו טיפול הסוגר את הרווחים לתמיד, בניגוד לטכניקת הציפוי שצריך להחליפה במקרה הטוב לאחר למעלה מעשור.

שתל דנטאלי הוא בורג העשוי מטיטניום המדמה את שורשי השן שאבדה. את השתל מחדירים אל עצם הלסת, בונים עליו מבנה ועל המבנה מרכיבים כתר וכך בונים שן חדשה הדומה במראה ובתפקוד לשן הטבעית. השתל הדנטלי נותן מענה לבעיית הרווח בין השיניים כאשר המרווח גדול מאוד ומבחינה אסתטית לא ניתן להרחיב את השיניים הסמוכות זו לזו כדי לצמצם את הרווחים. במצב זה מחדירים שתל דנטלי אל האזור מחוסר השיניים וסוגרים את הרווח בשיניים.

כאשר הרווח בין השיניים נוצר מפרנום רחב, אפשר להקטין את הפרנום באמצעות ניתוח הנקרא בשפה המקצועית ניתוח פרנקטומי. כאשר מבצעים את הניתוח בגיל צעיר, הרווח בשיניים ייסגר ברוב המקרים מעצמו, כאשר מבצעים את הניתוח בגיל מבוגר, יש צורך להשלים את הטיפול ולסגור את הרווח באמצעות גשר.

כאשר רווח בשיניים נוצר בעקבות מחלת חניכיים, יש צורך לטפל במחלת החניכיים על ידי רופא מומחה בתחום ורק לאחר שמחלת החניכיים טופלה, אפשר יהיה להרכיב על השיניים סמכים שיחזירו את השיניים אל מקומן הטבעי. כאשר החניכיים בריאות והמטופל עבר יישור שיניים אורתודנטי, הרווח יישאר סגור ברוב הפעמים, אך לעתים כדי למנוע מהרווחים לחזור ימליץ הרופא על הרכבת מאחזים או חוטי מתכת כדי למנוע את תזוזת השיניים. אם יישארו רווחים קטנים בין השיניים, ישלים הרופא את הטיפול באמצעות ציפוי שיניים.

ההחלטה באיזו שיטה לסגור את הרווח בין השיניים תלויה במצב הפה ובגורם לרווחים. לעתים יבחר הרופא לשלב בין שיטות שונות. לאחר שהוא יצמצם את הרווחים עד כמה שאפשר באמצעות יישור שיניים אורתודנטי, הוא ישלים את הטיפול באמצעות ציפוי חרסינה או במילוי קומפוזיט.

מה קורה כשלא מטפלים ברווח?

כאשר הרווח בשיניים אינו מולד ונוצר על ידי דחיפת הלשון, מחלת חניכיים או הרגלים אחרים, הרווחים נוטים לגדול, השיניים עלולות להתרופף והמטופל עלול לחוש כאבים או אי נוחות כאשר הוא לועס או נוגס במזון.

רווח בין השיניים עלול לפגוע בביטחון העצמי. מטופלים רבים נבוכים בשל הרווח שבין שיניהם והם נמנעים, או ממעטים לחייך בחברה.

רווח גדול בין השיניים הקדמיות לא משאיר מספיק מקום לצמיחת שיניים סמוכות, גורם העלול להוביל לבעיות במנשך.

רווחים גדולים בין השיניים עלולים ליצור דיבור לא מובן והגייה משובשת העלולים להחריף עם השנים.

רווח בשיניים – ארבעה דברים שכדאי לדעת

רווח בשיניים נראה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים ובין האוכלוסייה השחורה יש שיעור גבוה יותר, בכחמישה אחוז, של רווחים בשיניים ביחס לאוכלוסייה הלבנה.

כאשר הרווח בשיניים נוצר כתוצאה מאי התאמה של הלסת לשיניים, הרווח יישאר במצב קבוע למשך כל החיים, כאשר הרווח נוצר בשל הרגלים כמו דחיפת לשון, מחלת חניכיים ועוד הוא עלול להתרחב עוד עם הזמן.

במקרים רבים סגירת הרווחים בין השיניים בלסת הקדמית מתבצעת מעצמה. כאשר שיני החלב מתחילות לצמוח, בגיל חצי שנה עד תשעה חודשים, נוצר לעתים רווח בין השיניים בשל מקום החיבור של הפרנום. אך כאשר הילד מגיע לגיל שנה, הפרנום מתקצר, בלסת צומחות שיניים נוספות והרווח בין השיניים נסגר מעצמו.

סגירת רווח בשיניים באמצעות ציפוי חרסינה או מילוי קומפוזיט מחייבת כישרון, מיומנות וניסיון רב מצד הרופא וכאשר הציפויים הם מחרסינה גם למעבדה יש חלק לא מובטל בהצלחת הטיפול ולכן חשוב לבחור ברופא או במרפאה מנוסים ועם קבלות.