תותבות על גבי שתלים הן צורת שיקום שעשתה כברת דרך ארוכה מאוד במהלך העשורים האחרונים והבחירה במערכת על גבי שתלים בלסתות ללא שיניים הפכה למשימה לא פשוטה הן למתרפאים והן לרופאי השיניים המשקמים. מיד בהמשך נסקור את מגוון השיטות וסוגי התותבות המותקנות על גבי שתלים וננסה לשפוך מעט אור לגבי הטכניקות המובילות באמצעותן מתקינים תותבות שלמות על שתלים ובעיקר אודות שלושה סוגי שיקום שנחשבים למקובלים ביותר בענף בהן תותבת מוברגת על גבי שתלים, תותבת על גבי בר ותותבת על גבי מחברים כדוריים.

לוקייטור או תותבות על גבי שתלים נבדלות משיניים תותבות רגילות שנתמכות על ידי החניכיים. תותבות על שתלים מיועדות בעיקר לאנשים מחוסרי שיניים בלסת ושיש להם מספיק עצם לסת שתוכל לקלוט את השתלים. בדרך כלל תותבות על גבי שתלים מבצעים עבור הלסת התחתונה שכן התותבות הרגילות פחות יציבות על לסת התחתונה והן עשויות לזוז. תותבות רגילות על הלסת העליונה הן יותר יציבות ולרוב הן אינן נזקקות לתמיכה נוספת שמציעים השתלים. מכל מקום, גם על הלסת העליונה וגם על הלסת התחתונה אפשר להרכיב תותבות שנתמכות בשתלים.

סוגי תותבות על שתלים

ישנם שני סוגים עיקריים של תותבות הנתמכות על גבי שתלים (לוקייטור) שהן תותבות המהודקות על גבי בר (פס מתכת) ותותבות עם הידוק במחבר כדורי. בשני המקרים התותבות עשויות מבסיס אקרילי המדמה בצורה ובצבע את החניכיים. השיניים על בסיס התותבות עשויות מפורצלן (חרסינה) או מחומר אקרילי לבן והן נראות ממש כמו השינייםה טבעיות, שתי התותבות (בר ותומך כדורי) יצריכו לפחות שני שתלים שיתמכו בתותבת. להלן סוגי תותבות ע״ג שתלים:

תותבת מוברגת על גבי שתלים - בתותבת מוברגת משתמשים פחות מאחר והיא אינה מתאימה לכל המקרים וכן הביצוע מצריך הרבה ידע וניסיון הן של הרוא המטפל והן של טכנאי השיניים. תותבת מוברגת יוצרת מומנט גדול מידי על השתלים וגם מיקום שתלים לא מתוכנן מצריך מהרופא המשקם שימוש בחלקים מסובכים ויקרים, וזאת על מנת לקבל תעלות בורג שיוצאות באזור הסגרי בחלק האחורי ובאזורי הלשון בחלק הקדמי ולא דרך קידמת השיניים. במקרים מסוימים תותבת מוברגת על גבי שתלים תצריך הלחמה או ריתוך לייזר מסובך ואולם למרות כל מה שתואר לעיל יותר ויותר מתרפאים ואף רופאים מבצעים שיקום על גבי תותבת מוברגת.

תותבות על פס - מרכיבים פס דק ממתכת לאורך עקומת הלסת אשר מחובר לשניים עד חמישה שתלים שהונחו על עצם הלסת (מכונה בטעות גם תותבת על 4 שתלים למרות שניתן להרכיב את התותבת על 2 עד 5 שתלים). מצמידים את התותבת על פס מתכת באמצעות קליפס או אביזר אחר המותאם לפס המתכת. התותבות ננעלות למקומן על הפס המתכתי באמצעות הקליפס או התפסן בלחיצה. את בניית הבר מבצעים כאמור באמצעות חומר אקרילי יציב, קל לעיבוד, מדויק במיוחד ובעל התכווצות מינימאלית. עוד סוג נוסף של שיטת עיגון מכונה בר טיטניום (מחבר מדוייק לא כולל מעבדה יעלה כ- 2,100 ש״ח) עם רוכב שמוכרת יותר בשם כ”דולדר בר”. מכינים דולדר בר בדומה לתותבת על גבי הבר החרוט אולם הכנת הדולדר בר (מחבר דודלר בר יעלה סביב 2,000 ש״ח) עצמה שונה מהכנת הבר החרוט.

תותבות על גבי תומך כדורי - תותבת על גבי מחבר כדורי (Ball Attachments) נחשבת לקלה ולזולה ביותר להתקנה, ולכן היא גם ללא ספק הבחירה השכיחה ביותר בקרב רופאי השיניים והמתרפאים. הכנת והרכבת תותבת על גבי תומכים כדוריים, אינה מצריכה תהליכים מסורבלים ומסובכים בשונה מתותבת מוברגת ותותבת על פס, אולם היא עדיין מצריכה התייחסות מסויימת לפרמטרים חשובים שחשוב לתת עליהם את הדעת. לכל שתל על הלסת יש תפסן המותאם לתפסן אחר שממוקם על התותבות. ברוב המקרים התפסן על השתל דומה לכדור ( להלן ה״זכר״) שמותאם לשקע (להלן ה״נקבה״) על התותבת. ישנם מקרים בהם היוצרות מתהפכות (תותבת זכר והנקבה תהיה על השתל). את התותבת ניתן לנעול בלחיצה ובצורה דומה להסירה.

לפני התקנת הלוקייטור

לפני שתתבצע כל פעולה עורכים בדיקה בה רופא השיניים יסקור את ההיסטוריה הרפואית והדנטלית, ייקח צילומי רנטגן ויעשה תבנית של השיניים והחניכיים כדי לייצר דגם. לעיתים תזדקקו לצילום פנורמי לסריקת הפה וכדי לבדוק את מצב הסינוס והעצבים. הדבר יבטיח שהרופא לא יפגע בהם בעת הנחת השתלים. לעיתים ובהתאם להחלטת הרופא תזדקקו לבדיקת ct על מנת שניתן יהיה לראות את נפח העצם בלסת ולקבוע את מקום הנחת השתלים.

תהליך ההשתלה והתקנת התותבות

את השתלים הדנטליים ממקמים בדרך כלל בקדמת הפה מאחר ובקדמת הלסת יש נפח עצם גדול יותר מאשר בחלקה האחורי. למרות שכאשר מאבדים שן מתחילים לאבד גם עצם באזור, עדיין הלסת הקדמית תתאים יותר לעיגון השתלים. בנוסף, בחלק הקדמי של הלסת יש פחות עצבים מאשר במבנים אחרים אשר יכולים להוות בעיה ולהפריע להתקנת השתלים.

את השתלים מניחים על העצם כאשר הרופא מבצע חתך בחניכיים. הרופא יקדח חור לתוך העצם ויניח את השתל כשהוא מבריג אותו אל תוך החור והחתך ייסגר לאחר הנחת השתל באמצעות תפר. לאחר הניתוח מרכיבים כתרים זמניים ומקפידים שהלחץ יועמס על אזורים אחרים בלסת ולא על השתלים.

קליטת השתלים והתקנת התותבות עליהם תלויה בגורמים רבים כאשר הזמן הקצר ביותר הוא כחמישה חודשים בלסת התחתונה ושבעה חודשים בלסת העליונה. אולם הההליך עשוי להימשך גם שנה ויותר במיוחד אם תזדקקו לפעולות הכנה כמו השתלת עצם בלסת או פעולות מקדמיות אחרות.

בדרך כלל מתבצעים שני ניתוחים, הראשון, שבמהלכו מניחים את שתלי השיניים מתחת לחניכיים כאמור והשני, שבו חושפים את הקצה העליון של השתלים. חשיפת השתלים מתבצעת לאחר שלושה עד שישה חודשים לאחר הנחת השתלים ולאחר שחושפים את השתלים, מניחים על ראש של כל שתל כיפת מרפא כדי שרקמות החניכיים יחלימו בצורה נכונה.

כיפות המרפא יישארו על השתל כשבועיים. לאחר מכן מסירים את כיפות המרפא ומניחים את הירכה של השתל לאחר שהחניכיים כבר התרפאו והן כבר מוכנות ללקיחת מדגם כולל של החניכיים ושל הירכה. עם המדגם הזה אפשר להכין את התותבות הקבועות.

לאחר מכן מניחים את הפס המתכתי על הירכה ואפשר כבר להתחיל בניסיון הראשון להתאמת התותבת. כאשר פס המתכת והתותבת הותאמו יחד כיאות, השיניים מונחות על מסגרת הבסיס עם שעווה. במידה והכל מתאים, מקבעים את השיניים למסגרת באופן קבוע וכן את הפס המתכתי או את ההתקן הכדורי באופן קבוע לשתל. לאחר מכן הרופא יתקין סופית את התותבות באמצעות מערכת תפיסה בקליק להרכבה ולשליפה.